שמרית פרנקל - נעים להכיר
במהלך השנים שכנעתי את עצמי, שאם זה משפיע עלי זה בסדר. אני הרי אוהבת את העבודה ובחרתי בה בחירה מלאה ומודעת.
פשוט לא הרשיתי לעצמי להגיד שקשה.
נקודת ההבנה שהקושי הזה גובה מחירים הגיעה, כשדמויות בסביבה הקרובה שלי התחילו לדאוג לי והן צדקו.
עם השנים דאגתי לכל כך הרבה א/נשים, אבל מהרווחה האישית שלי התעלמתי.
הבנתי שהעבודה גובה מחיר כבד מהחיים האישיים ומשפיעה לא רק עליי, אלא גם על דמויות קרובות אליי. ימים רבים הלכתי הביתה וחשבתי כל הזמן על העבודה. המקרים ומצבים עוררו חוויות של אשמה, כעס ומתח. הייתי חסרת סבלנות ועצבנית. נחשפתי לסיפורים אנושיים מורכבים - אלימות, טראומה, עוני ועוולות. לפעמים מה שהעמיס היו מצבים שכיחים בכל ארגון - מתח ביחסי צוות או עם ההנהלה, תהליך שיש לקדם ומכניס הרבה לחץ או שינוי שיש להסתגל אליו. היה שלב שזה השפיע על היכולת שלי למלא את משימות התפקיד, כמו שרציתי והאמנתי שצריך.
התחלתי תהליך ארוך ולא פשוט. במהלכו מצאתי את הדרך להמשיך להיות מעורבת ופעילה בעשייה, בצורה מאוזנת ובריאה - לי ולסביבה הקרובה שלי. מצאתי דרך לעשייה שמעניקה סיפוק ומשמעות, למידה והתפתחות.
כמה חשובה היא ההכרה - כמו כוס מים בשעת צמא: נירמול, תוקף ושיתוף
במהלך הדרך, הבנתי שאני לא לבד.
הכרתי מקומות עבודה רבים ומגוונים ושמעתי חוויות דומות מעובדים.ות, מנהלים.ות ומתנדבים.ות.
הבנתי שחשוב לי להגיע למקומות האלו ולהביא את הידע שצברתי. מהחוויה האישית, הניסיון מהשטח ומהאקדמיה וכמנחת קבוצות יחד עם היכרות עם ארגונים רבים. המנוע הוא הרצון להקל ולסייע. פיתחתי סדנאות והרצאות שמטרתן לתרום לרווחה האישית לצד התמודדות טובה עם מה שמביא איתו עומס התפקיד.
החזית הסמויה שמגיעות לה מחיאות הכפיים- עבודות הנותנות ביטוי לאכפתיות מהאדם מולי
בחרתי לעבוד עם אנשים שמהות התפקיד היא סיוע, טיפול או ליווי לאדם אחר. לתת הכרה במעמסה הרגשית ובהשקעה האדירה שנדרשת בתפקיד.
אלו עבודות שאנרגיות רבות מושקעות בדאגה, אכפתיות ורגישות. תפקידים שדורשים מיומנויות מקצועיות, כוללים אחריות כבדת משקל. בד"כ, עם מעט משאבים והתמודדות עם אתגרים רבים ומורכבים - צוותי בריאות וסיעוד, צוותי טיפול ורווחה, חינוך, ארגוני סיוע ומיצוי זכויות. עד היום הנחיתי תהליכיכם לאחיות, רופאים, שירותים סוציאליים, צוותים טיפוליים, חדרי מורים, ארגונים לשינוי חברתי לצד מקומות עבודה בכלל.
קהל יעד נוסף שכולל סטרס מתמשך - בני ובנות משפחה, שהמטפלים בבן/ת משפחה בגיל המבוגר.
קהל היעד הזה עובד בחזית מורכבת וסמויה מהעין. אף אחד לא מוחא להם כפיים ולרוב, לתפקיד אין ניחוח של יוקרה.
בלא מעט מקרים שגרת העבודה כוללת התמודדות עם מצוקות וקשיים ופער בין הצורך האמיתי למענים הקיימים.
להתמודדויות הללו יש מחיר: מעמסה רגשית השואבת לעוד ועוד מטלות, קושי להתפנות לדאוג לעצמי. תסכול, אשמה וחוסר אונים; כאבים פיזיים, קשיי ריכוז וקשיים בשינה, קושי להנות מחוויות חיוביות, צמצום רגשי ופיתוח אדישות ועוד.
יצאתי לדרך במטרה לבנות ארגז כלים:
- תידלוק המוטיבציה, החיבור למטרות וליעדים.
- לדבר על מה שלומנו, בלי שפגישות הצוות יהפכו ל"סבב קיטורים"
- שימור כוח האדם - להטעין את הסוללה ולשמור על רווחה אישית.
- להתמודד עם טראומה משנית ותשישות חמלה ולהמשיך לשמור על אכפתיות ורגישות.
- לקבל שיש השפעות למצבים אלו ולהצליח לדבר על זה בצורה מחזקת - פרטנית, צוותית וארגונית.
להעניק מרחב שבו - רואים אותי, מקשיבים לי, יש משמעות למה שעובר עליי ולמה שאני עושה.
מרחב זה מאפשר שיח מקבל ומקדם. התהליך מייצר רווחים חיוניים לעובדים/ות ולארגון: חיזוק ותמיכה הדדית, תקשורת בונה, שמירת איזון, יכולת להיות בתפקיד לאורך זמן ולצבור ותק, ידע ונסיון.
תהליכים שמלמדים איך לא להגיע לאחת הקצוות - אדישות או הצפה רגשית.
לתת מקום לעומס, כדי שהוא יתפוס פחות מקום
קורסים והכשרות:
- MA בניהול ארגונים ציבוריים ומלכ"רים באוניברסיטה העברית
- לימודי הנחיית קבוצות במכללת לוינסקי
- קורסים והכשרות שונות בויסות רגשי וטראומה.
- תמיד תמצאו אצלי פק"ל קפה שחור שנטחן בשוק מחנה יהודה.
- אני לרוב סובלת מקור, אבל כשאני מנחה, האדרנלין עולה וחם לי. זו תזכורת להשפעת התפקיד והעמדה שלנו, על הגוף, החוויה וההתנהגות שלנו.
- מאתגרת את עצמי לזכור את שמות חברות וחברי הקבוצה מהמפגש השני (בלי מדבקות על הבגדים).