לאחר כ-20 שנות עבודה בארגוני חברה ורווחה, ידעתי שהעבודה מעניקה לי המון - ערך ומשמעות, מקום לצמיחה ולמידה אישית ומקצועית ועוד, אבל, היא גם גבתה ממני ומסביבתי מחירים.
הייתי מגיעה הביתה, אבל הראש נשאר בעבודה. כל הזמן חשבתי על מה לא הספקתי לעשות. המקרים הקשים שפגשתי, השאירו חוויות של אשמה, כעס, חוסר אונים ומתח.
הייתי חסרת סבלנות ועצבנית. בעבודה לא הצלחתי להתרכז ולתפקד כפי שציפיתי מעצמי. היה לי קשה להקשיב לקולגות או לקחת על עצמי משימות חדשות והמשימות הקבועות התחילו לעייף מאד. בסופו של תהליך ארוך, ובעזרת כמה עיניים טובות, הצלחתי לשים לב למה שקורה ולהבין שאני לא רוצה להמשיך כך.
במרוצת השנים יצרתי גבולות ומנגנונים שונים, שעזרו לי לאזן ולמצוא דרך לשמור על עצמי ולהמשיך בעשייה החברתית שחשובה לי.
במהלך הדרך, הבנתי שאני לא לבד. בתפקידים שונים שמילאתי, פגשתי צוותים רבים ומגוונים שחווים חוויות דומות - אם זה בחדרי מורים, במשטרה, בביטוח לאומי או צוותי סיעוד, רווחה וטיפול.
תפקידים שכוללים חשיפה לסיפורי חיים קשים, עומס משימות ואחריות כבדת משקל.
הגיע שלב, בו הבנתי שאני רוצה לשתף בתובנות, בידע ובדרך שלי ויצאתי לדרך עצמאית.
איך כל זה רלבנטי ויכול לתרום לארגון, לצוות שלך ולך-עצמך כמנהל.ת?
פיתחתי ארגז כלים רגשי ומעשי שמטרתו להקל ולתת כלים לניהול סטרס והפחתת המחירים של שחיקה ועומס רגשי.
הארגז הוא שילוב הניסיון שצברתי - מהחוויה האישית ומהעבודה שלי בשטח, מניסיוני כמנחת קבוצות והרקע האקדמי ומההיכרות עם ארגונים רבים.
התהליך תורם פרטנית לעובדים/ות ומחזק היבטים המסייעים להתמודד עם אתגרים וקשיים, כגון: יחסי צוות תומכים, תקשורת טובה, העלאת מוטיבציה וחיזוק החיבור לארגון.
כל תהליך מותאם אישית למאפייניים הייחודיים של הארגון והצוות.
תיאור קצר ומעשי על מודל שמיר"ה שפיתחתי - פה.
היית רוצה להבין איך הגעתי דווקא לעומס וסטרס רגשי בעבודה? מה מניע אותי ולמה זה חשוב לי? אפשר לקרוא על זה פה.